מדוע הלכה כתלמוד בבלי?

ראשיתו של הכלל הזה הוא בתקופת הגאונים.

בתקופת התלמודים, ועד שלהי תקופת הגאונים, היה הירושלמי בסיס לדרכה של א"י בפועל, במחשבה לימוד ומעשה. במקביל הלך והתחזק התלמוד הבבלי בבבל, במחשבה בלימוד ובמעשה. 

אלא שגאוני בבל נלחמו במנהגי א"י שהיו מבוססים על התלמוד הירושלמי, ובקשו לקבוע הלכה בכל ישראל לפי הבבלי. הם טענו שאלו מנהגים שצמחו מתוך צרות ושמדות, ואינם ראויים להיקבע לדורות. לעומת תורת בבל, שצמחה מתוך הרווחה וצלילות הדעת. זה הרקע לייסוד הכלל שאין הלכה כתלמוד ירושלמי.

בתקופת הראשונים, הדיון התמתן. ידועים דברי הרי"ף שאומר שהלכה כבבלי כי הוא אחרון ("הלכה כבתראי"). כלומר, הלכה כבבלי לפי הכלל שהלכה כדברי האחרונים, כי הם ראו דברי הראשונים ובכל זאת חלקו עליהם. 

יש הסברים נוספים, מדוע פוסקים כתלמוד בבלי, כגון: הבבלי מסודר ומבואר יותר. 

נראה, שהשורש לכל ההסברים הוא מה שמבואר בפנימיות התורה, שדרכי החשיבה הירושלמית והלכותיה, מתאימים לאומה במצבה הגבוה, ואינם מתאימים לה כאשר היא שרויה בחשכת הגלות. כאשר יש משהו שלא מתאים לך בשורשו, נולדים הרבה הסברים נכונים למה זה לא שייך. 

ומה היום??

ברור שאין בידינו לשנות כללי פסיקה. 

העובדה שהתקבל בישראל שהלכה כתלמוד בבלי היא בוודאי בהשגחת הבורא. 

עם מקומו החשוב של הירושלמי, יש תפקיד גם לבבלי. והוא כנראה לא נגמר. זה ברור שהשאיפה היא לא להחליף את הבבלי בירושלמי, אלא לצרף את שניהם יחד. 

בכל מקרה, צריך להבדיל בין הדיון מה ההלכה, שזה חלק מהמצוה לקיים מצוות,  לבין לימוד תורה בשביל לדעת את ה', שזה עניינו של לימוד התורה. 

השל"ה הקדוש מסביר, בעניין כלל פסיקה דומה - אין הלכה כרשב"י: יש כאלה שחושבים שזה מלמד על פחיתות מסויימת. ולכן "מתלוננים על רום מעלת הזוהר הקדוש". אבל ההיפך הוא הנכון. אין הלכה כמותו - מפני רום מעלתו. ההלכה נפסקת לפי הרבים, אבל היחיד תורותיו מעולות ומרוממות למעלה מהשגת הרבים. 

ולפי זה נאמר, אם אין הלכה כירושלמי (או כרשב"י), רוץ אחריו, יש כאן משהו מיוחד ומרומם. ריבוי העסק בתורות עליונות, ירומם את מעלת הרבים, ויאיר את העולם באור חדש.